שנה אחרי שעברו לניו יורק, חן שיר ועדי סער, חברות שהכירו בעיר- מדברות בלי פילטרים על מה שבאמת קורה ברילוקיישן: משברי זוגיות, בדידות, קריירה שנעצרת, בניית חיים מאפס, זהות ישראלית אחרי המלחמה והפער בין החלום למציאות.

לצד האתגרים הן מספרות גם למה, למרות הכול, הן אוהבות את העיר ולא מתחרטות לרגע. הן מכניסות אותנו לתקופת מעבר שנראית נוצצת מבחוץ, אבל רצופה באתגרים שאף אחד לא מכין אליהם: כסף, אשראי, קריירה, והתחושה המתמדת שמתחילים הכול מחדש.

זו שיחה מצחיקה, כנה ולפעמים מפתיעה. בין געגועים לארץ, סנאים שהם בעצם עכברושים עם יחסי ציבור, כבאים חתיכים ותחושת הנגררות שמלווה לא מעט בני ובנות זוג ברילוקיישן, חן ועדי לוקחות אתכם למסע האמיתי של השנה הראשונה בניו יורק.

מייקי טולמן, בכיר לשעבר בחברת החומוס ״סברה״, יצרנית החומוס החשובה בארצות הברית , מספר איך הצליח החומוס הישראלי לחדור לשוק האמריקאי ולהתפשט בכל רחבי ארצות הברית. התוצאה היא שמכירות החומוס בארצות הברית נאמדות כיום בהיקף של כשני מיליארד דולר בשנה. האמריקאים, הוא אומר, אוכלים חומוס באופן שונה מהישראלים כמטבל עם גזר או עם צ׳יפס בעוד הישראלים אוכלים אותו כארוחה בפני עצמה ביחד עם הפיתה. וכן, הוא מסכים שהחומוס האמריקאי פחות טעים ממקבילו הישראלי והוא גם מסביר בדיוק למה.

מורן מזיג בכירה באמזון, סטנדאפיסטית, ובעברה שדרנית גלגלצ ותומר שני עורך דין בניו יורק העוסק בעולם הסטרטאפים, מדברים על התחביב שלהם: הם קוראים את סיפורי התנך כמות שהם מזווית ראייה מאד לא שגרתית ומאד ביקורתית. בין השאר הם מסבירים למה לאברהם אבינו היתה אישיות קצת בעייתית שסרסר באשתו ורצה להרוג את שני הבנים שלו, דוד המלך היה הביבי של אותם הימים, יעקב אבינו היה איש אובססיבי-חולני ועשיו האח הבכור שאנחנו לא כל כך אוהבים דווקא היה בחור על הכיפאק. אבל הכי הם אוהבים דווקא את שאול המלך. כמובן לא יכולנו שלא לדבר על רחב הזונה- אולי נכון לקרוא לה רחב אמנו- שמסתבר שהיא דווקא הייתה, לדעתם, מאד קולית. וננסה להבין למה הפרשנים הסבירו שהייתה מוכרת מזון ולא עסקה במקצוע העתיק בעולם.